זכיינות היא שיטה אשר עשויה להיות מבוצעת בכל גודל בין המזכה לבין הזכיין, אך לרוב היא נתונה מתחת להגדרה שוטפת וידועה. בדרך כלל ההסכם של זכיינות הוא זה אשר מהווה זיכיון לחלוטין עבור הזכיין, הווה אומר – כי הזכיין יקבל זיכיון עבור הדרך העסקית, אשר יבוא לידי ביטוי בדרך האבסולוטית בשלוחה אשר אותה יפתח. בדרך של התבנית העסקית הזכיין רשאי להפיץ את המוצרים של החברה המזכה, לעשות שימוש בסימן המסחרי של החברה המזכה והוא נדרש לעשות שימוש בדרכים של החברה עבור ניהולה של החברה שלו.
כאשר ניתנת בידי הזכיין להגדיל את החברה שלו –
באם לרוב נהוג לשמוע הודות זכיינות אשר מסתכמת בפתיחה של שלוחה באמצעות הזכיין אשר נבחר וקיבל לשם כך היתר מן הרשת אשר מזכה, האי שיש לתת את הדעת אף להיבט של זכיינות אזורית. כך יש באפשרותו של הזכיין לסגור הסכם עם החברה המזכה לגבי הבקרה שלו במיקום גיאוגרפי ברחבי מדינת ישראל. בכך באפשרותו יותר מאוחר לערוך בחינה של כל מיני חתכים, על מנת לוודא האם מומלץ לו לבנות עוד שולחה בתחום האזור הגיאוגרפי שלו שבו יש לו זיכיון. דרך זו נחלקת לכדי שני היבטים – או שיוענק בידיו זיכיון של מאסטר או שהסכם ספציפי יהיה שידרוש מהזכיין לבנות כמה שלוחות בתקופת זמן ספציפית באזור הגיאוגרפי אשר בו הוענק לו זיכיון.
זכיינות מן ההיבט המצומצם –
ניתן למצוא כיום כל מיני חוזים של זכיינות, בהם לפעמים החברה המזכה תבצע החלטה שבהתאם לדרך העסקית שלה, יותר מתאים לה לתת זיכיון בהיבט המצומצם עבור הזכיין אשר בו עשתה בחירה, לאחר ביצוע של סלקציה ובחינות רבות. זכיינות בדרך זו מעניקה בידי הזכיין את ההזדמנות של הפצה של המוצרים של החברה המזכה וגם ביכולתו לעשות שימוש בלוגו העסקי שלה, אך בזאת תם ונשלם העסק מן ההיבט אשר קשור לתחום הוויזואלי והניהולי שבין שני הצדדים. זכיינות בהיבט המצומצם אינה מאלצת את הזכיין לעשות שימוש בדרכי הניהול של החברה המזכה ולמעשה, אין הוא מקבל מהחברה המזכה כל פן של התייחסות בהיבט של ניהול החברה שלו.
